ורשב"ל ס"ל כר' מאיר דאמר כיון שאדם מבקיר יצא דבר מרשותו ע"כ אמר מותר כי סגי לי' במה שביטלה אע"פ שלא זכה בו אחר. ונראה לע"ד שלפי זה שר"י ורשב"ל פליגי בפלוגתא דר"מ ור"י ודאי מ"ש ר' יוחנן אסור ר"ל אסור אף בהנאה דהא הביטול וההפקר לא הוציא החמץ מרשותו כיון שלא זכה בו אחר וה"ל חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור אף בהנאה דהילכתא כר"ש. זה נלע"ד פשוט וכיון שלפי הה"א היה פרושא של ר' יוחנן אסור ר"ל אסור בהנאה ממילא גם לפי האמת שטעמו של ר' יוחנן דאמר אסור הוא משום הערמה ס"ל שהוא אסור בהנאה. דאי אמרינן משום טעם הערמ' לא אסר ר"י רק באכילה אבל לא בהנאה ה"ל לומר שגם זה נפק מביניהון. אלא ודאי שגם משום טעם הערמה אוסר ר' יוחנן גם בהנאה והוא מה שרצונו.
חוות יאיר · חלק מ״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
