חוות יאיר · חלק מ״ה סימן י״ב

וכיוצא בזה בדידי הוי עובדא בימי חורפי שטבע איש עני המשיא בתו לבן דודו העשיר שיתן לו סיוע לבתו חמישים ר"ט שנדר לו כמה פעמים וחרה לעשיר שתבעו בב"ד והשיב לא קבלתי קנין על זה אמת שאמרתי וחזרתי בי וספקתי שמחויב ליתן לו מה שאמר לו (עי"ד סי' רנ"ח סי"ב ובח"מ סי' קכ"ה ס"ה [גם בא"ה ס"ס נ"א בהג"ה] ובסי' ר"ד ס"ח ור"ס רמ"א ורמ"ט) ועל פסקי זה הבאיש אותי בעל דין קשה נגד שלומים וכן רבים בתורה שהדרתי פני דל בבזה כי לא היה להתובע עליו לא עדים ולא כ' ולא שום ראיה והי' יכול לטעון להד"ם או כבר נתתי. ובאזני קצתם נכנסו דבריו ומ"מ משפטי ת"ל אמת וצדק הן מצד שסך המעות לסיוע נדן מקרוב אינו סך מרובה רק מתנה מועטת הן דמתנה לעני אפי' מרובה א"י לחזור בו. ואחר שאין לו זכות בטענתו אין ענין לזכותו במיגו.