חוות יאיר · חלק מ״ב סימן ח׳

והנה תוס' מתרצין דהתם מיירי באומנתו בכך שמעינן מזה דברייתא דמרחיקין תרתי איתני' ביה סברת יתבי סייר אוג"כ אומנתו בכך ומזה מוכח דיש עוד גמגו' בלשון הגאון רש"ל דל"ד ע"ג דכתב דמצודות דגם חמירא מבר מתא דאוקי רחייא הואיל דיהבי סיירא הוי כיורד לתוך אומנתו ואפי' בר מבואה דידי' אסור ולא יפלא מעיני המעיין שדבריו סותרין הדדי כמעט תוך כדי דבור שהרי שם כתב דיורד לתוך אומנתו מותר אפילו בבר מבואה אחריתא אבל באמת מצודות דגים חמירא מפני שני סברות חמורות שבו כמבואר וה מוכח בש"ס עצמו רפ"ב דב"ב דאמר רב הונא האי בר מובאה דאוקי רחיים וכו' וקאמר עלי' לימא מסייע ליה מהא דתניא מרחיקין מצודות הדג וכו' ודחי ליה שאני דגים דיהבא סיירא ואי ס"ד דסברת יהבי סיירא יהיב לבעל המצודה כח וזכות אומנתו בכך אכתי לימא מסייע ליה דהא בר מבואה דאוקי רחיים להשתכר הוי אומנתו בכך. אלא ע"כ דה"ק מלבד מה שאומנתו בכך כלשון התוספ' בתירוץ הנ"ל עוד יש לו זכות כאלו נלכד ברשת דיהבי סיירא ועל כן תסייע לר' הונא דההיא אפשר דמותר אפילו לכתחלה וכן ק"ל כמבואר לעיל ואע"ג שמלשון התוס' פרק האומר גבי עני דמהפך שכתבו תוך הדיבור וז"ל וי"ל דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לתוך אומנתו של חבירו וכו' ולכאורה קרוב לשמוע ולהבין מזה דר"ל דפשוט ממשמעות הגמרא שם דהוי יורד לתוך אומנות חבירו והיינו ע"י סברת דיהבי סיירא דאל"ה הוי להתוס' לומר דהתם מיירי באומנתו בכך כלשון התוס' דהניזקין ודלא יחפור אבל ילמוד סתום מן המפורש דפירושו הכי הוא ואל"ה הל"ל סהוי כיורד בכ"ף הדמיון והאלוף המשיג אגב שיטפי' לא דק בלשון התוס' וקוצר לפנינו העתקות התוס' שכת' שהתוספות מתרצין דגבי מצודות הדג דמי ליורד לאומנות חבירו ועל כן יצא משפט מעוקל במחילה מכבודו: