חוות יאיר · חלק מ״א סימן ב׳

זה עיקר שאלה ותשובה אף שהרבו עוד דברים קצתם אין בהם ממש כלל וקצתם אבאר אי"ה. והנה לפום ריהטא היה נראה לנו לפוטרו ממה שכ' במרדכי בבתרא דקמא סי' רמ"ב אמנם אם השר אמר מעצמו קוד' הפשרה פלוני לא יתן מס אלא פלוני ופלוני יתנו אותו הוא פטור וכו' וה"מ קודם שנתפשרו עמו וכו' והיינו לכאורה נדון דידן אבל כד דייקת ביה רחוקה היא ממנו דקשיא לן בלשון המרדכי מה זה שאמר פלוני לא יתן אלא פלוני ופלוני יתנו אלא זה מיותר לגמרי וע"ק מה זה שאמר אע"ג דהורגלו לתת מס ביחד אם פירושו סך כללי לכולם זה אינו שהרי מסיים אם כבר נתפשר וכו' שהוא להיפך ואם ר"ל ביחד שכולם נתנו מס ולא נפטר אחד מהם זהו פשיטא וא"צ לומר. וע"ק מה שסיים דוקא קודם שנתצפשרו עמו דומיא דאבולי ואיסטרטיגי והרי דמי כלילא המוטל עליהם היא כמו פשר דבר שיתנו כך דמי כלילא וא"כ אפי' אחר שנתפשרו נמי ועוד שאם כפשטי' הוא נגד כל הפוסקים כמו שנבאר אח"כ (אף כי התנה המרדכי שפטרו מעצמו מש"כ בנדון דידן רק שבר מן דין לית בי' ממשא). אלא באמת ברור כשמש שדמי כלילא היה מס מחודש שהטיל השר עליהם שהיה דרך המלך להטיל מס על הצבור כל שנה ושנה כרצונו לפי מה שנצרך והיינו דאמר שם מעיקרא אאבלוי הווי כתבי ואסטרטיגי היו מסייעי ר"ל שניתינת והטלת אחרים היה המלך כותב אאבולי לחוד והטלת עול זה כתב בה תרווייהו ונמצא שתיכף בשעת הטלת מס ציוה המלך שיתן כל כת וכת החצי והיינו קודם הפשרה כי מעולם לא נתפשרו עם השר שיתנו אותו יחד רק תחלת הטלת העול היה באופן זה ומה שנתנו אבולי ואיסטרוגי בשנים שעברו באופן אחר אינו ענין למס זה.