חוות יאיר · חלק ל׳ סימן א׳

טנרא רבה ותקפא. דרמי דיקלא וזקפא. ה"ה האלוף המרומם. בדאורייתא פטיט ובשורשי הלכות מחטט וגומם. מעיין ומתמיד מעולם. לא מצאו אדם יושב ודומם. ואם אמר יאמר איש מצאתיו ואחשבהו עד זומם. על רוב חכמתו מנזיהותיה כשעה חדא אשתומם. ומטיבותי' אמינא עתה אקום עתה ארומם. החריף והבקי הותיק כמהר"ר מאיר יצ"ו. עם אפיס' הפנאי לא אוכל עצור במילין על מה שכתב אלי מכ"ת בענין האי חיוור והאי סומק עריבים עלי דברי דודי צח ואדום ובדר הזה לא עמדתי על דעתו ולא ידעתי מאי קשיא ליה שהרי אחר מסקנת הש"ס באמ' לא שייך תערובו' דם פר דם שעיר כלל ניכר לכל רק בכה"ג ביוה"ך אגב חולשי' חיישינן לאחלופי לכן ועל כן מ"ש מכ"ת שבקל ניכר ההפרש בין מראה דמים אם שניהם מונחים לפנינו ואפילו לענין נדה וכו' מי לא ידע בכל זה ואת מי אין כמו אלה שיש חילוק והיכר' בין דברים מתחלפים במראה אם הם לפנינו דכוותי' מצינו גבי שטר הבא הוא ועדיו על המחק דמנכרא מילתא דשינוי בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים מש"כ אם אין שניהם לפנינו. כדמוכח בטור סי' מ"ה ושם בש"ע סעיף כ' וכ"ב לא מינכרא כלל.