חוות יאיר · חלק כ״ט סימן א׳

תו בקשתי לאדוני שיראה דבר מה בספר ח"ה סי' ק"א סעיף ד' בטור וז"ל י"א שאם יש לו מעו' וקרקע וכו' יכול המלוה לומר במטלטלי או במקרקעי אני רוצה. עכ"ל וזה בעיני יפלא מאוד דאיך ס"ד הא מימרא שלימה היא אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא גבי קרקע ופסקו כל הפוסקים כוותי' מבלי שום חולק בח"מ בסי' ק"ג בסעיף י"ח בטור וא"כ ק"ו בנו של ק"ו הוא באם אחר שהחליטו לו הקרקע לפרעון יכול הלוה לפדותה והמלוה מחויב להחזיר לו. ואיך הדעת סובל' שיהיה הברירה ביד המלוה לתת לו קרקע אם ירצה. ולא נעלם ממני מה שיש לדחות ולתקן ממאי דאמרינן באם הגבה אותו מרצונו בלא שומת ב"ד הלכה בדברי המיקל וכן פסק בש"ע. וא"כ מצינו למימר בכאן איירי באם הגבה מרצונו בלי דעת ב"ד ועם כל זה דוחק גדול הוא כי בודאי לפני הב"ד מוכרח המלוה לומר כך כאשר הוא בנקל למבין וק"ל. אקוה שיעלה זכרוני לפניו כמוהו כמוני לא אפליג נפשי מני' ומנאי יסתיי' שמעתתא. בעסקי הקהלה הזמן יגיד החידוש ואשמור לפי מחתום ומלכתוב בענייני' אלה כי מה לי להכניס ראשי ביני העמודים. דברים שהמה קרובים להפסד ודי בזו. וחיים ושלום ארוגת מאין הפוגת.