חוות יאיר · חלק רל״ח סימן ט׳

ואיך שהי' אין לשנות המנהג הן בקרובץ די"ח או דבתוך ברכות דק"ש. אף כי אריכות ניגונים הש"ץ תוך הפיוטי יוצרות בקצת חרוזות קשה עלי יותר מן האמירו' כי ג"כ שיעור זמן של הניגונים הוא כפלי כפלים מהאמירות מ"מ אין כל זה כדאי לשנות שום מנהג דק"ל גבי ק"ש הואיל דגברא חזי הוא אפילו שהה כדי לגמור כלו אינו חוזר לראש דמה שנתפשט המנהג מקרי דיעבד ועל אותן פיוטין הקרובים לסוף ברכות דק"ש היא אפשר ללמוד זכות מה ראו ככה מפני דס"ל דלא חמירא מתפלה שאם בא לומר סוף כל ברכה מעין כל ברכה אומר ה"ה ה"נ הוה הזכרת המאורע והנה שהוא מעין הברכה כדמוכח מסופי הפיוטים א"א לומר טעם זה ביוצרות ואופנים ובכה"ג מ"מ נ"ל שמה שאומרי' בכל פעם אור עולם באוצר חיים וכו' הוא כדי לעשות קצת נוסח ארוך לפני התחילו הפיוט וכתבנו בו בג"ה רמזים יפים.