חוות יאיר · חלק רל״א סימן ב׳

והנער בן הנדה הלך וגדל והי' לאיש ונסע לקהלה ושררה אחרת ולקחו אחד מן הקציני' לביתו ומפני שלא הי' לו בן ובת גדלו והיה משרת נאמן מאד. ואח"כ נתן לו את בת אחיו העני לאשה אף כי היו רבים מליזי' עליו לא השגיח. והזונה נתנה שם לבנה בצאתה מלידתה כשם אבי פלוני בה"ב שלה וכן חתם עצמו וקרא בתורה. ונכתב במפה שלו. אח"כ מת אשת הקצין שאצלו בן הזונה ולקח הזונה הנ"ל לאשה באמרו שהיא גבירתנית ומשכלת גדולה וילדה לו ב' בנים. וסוף ימיו של הקצין התענה מאד וסיגף עצמו בסיגופי' נפלאי' ואיש לא ידע על מה. כי הי' בחזקת איש תם וישר וירא אלהים מנעוריו. ואח"כ מת העשיר ושבביתו נתעברה ולא עלה על דעת בנה לירש כי א"א לו לבא לאותו מדינה גם ידע שדחוהו בשתי ידים. אח"כ מת הקצין וציוה לפני מותו דרך וידוי על חטאיו ואמר כי בן חורגו לפי דעת העולם הוא בנו ממש כי הי' באותן ימים של עלילת העשיר בחור שכן אצל הבית ובא אל השפחה שהיא עתה אשתו כמה פעמים בחצי הלילה כי פתחה לו וממנו נתעברה ונתן לה ת"כ לישא אותה רק שתגד על בה"ב כדי שיזכרם ליתן לה סך רב בריצוי כסף ואח"כ ישא אותה. רק כאשר העשיר בחר ליתן להשרר"ה אלפי' מליתן לה פרוטה עבר ת"כ.