חוות יאיר · חלק ר״ל סימן ז׳

ואכתי איכא למידק אם שמעון תובע לראובן שיחזור לו מעותיו וראובן משיב פרעתיך דמי נימא דנאמן בהיסת. אי אפשר לשמעון לטרוף לקוחות אפי' ראובן מודה דזה כלל גדול בדין [והכי מוכח בש"ע סי' ל"א ס"ג] כמ"ש והאריך הרב בעל ש"כ סי' מ"ט ס"ק למ"ד למטה בעמוד ותמה מאד מה דלא משמע כן שם מגדולי הפוסקים יע"ש. לכן לכאורה נראה בסתם הלואה אפי' תוך ל' כבס"ס ע"ח או אחר ז"פ שנקבע בעת הקנין ודאי לא טריף מש"כ תוך ז"פ אין השטר מעכב רק טריף בכח הקנין כבסי' ל"ט רק דיש לפקפק בזה די"ל דאפי' אחר ז"פ אינו נאמן לומר פרעתי דגם בזה קנין כשטר (והכי משמע בש"כ סי' ל"ט ס"ק ט"ז דדוחק לפרשו דקאי על תוך ז"פ דוקא) אא"כ יכתוב שובר או יודעי לעדי ק"ס וזה הוכחה גדולה לע"ד יותר מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו והרי כאן אין שום ריעותא במה שאין למלוה שטר ואם איתא דהלוה פרע לו הי' לו לחוש שמא יכתבו אח"כ עדי ק"ס למלוה השטר ויתרצה המלוה לעדים שלא יכתבו דאקני ובש"ע משמע דק"ל שכותבין השטר אפי' אחר ז"פ דלא כתב דעת החולקים רק טפל ובלשון יש חולקי' סי' ע"ג ס"ג וכ"פ בש"כ דכותבין ואפי' ק"ל דאין כותבי' הי' ללוה לחוש לזה דלאו כ"ע דינא גמירא וכ"ש למה דס"ל כותבין אפי' אחר ז"פ והוא עצמו מסברא אלימת' זו דאם איתא דפרע הוי מודיע לעדים ולחוש שהמלוה יבקש מהם השטר בלי כתיבת דאיקנא.