חוות יאיר · חלק רט״ז סימן ג׳

והנה זו הקושיא וזו התשובה שבצידה שייך ג"כ בעסק זה ובכן מאחר שאני טרוד כעת בשאר שאלות ותשובות הבאים ממרחקים אמרתי שלא להאריך בזה והנחתי מן הצד אותן תשובות ממרחקים כדי למהר בדבר זה. והנה שני טענות שטוען לוי א' כנגד ראובן וא' כנגד שמעון אותה טענה שטוען כנגד ראובן זה הוא הדין המוזכר בסי' קכ"ה וזה שטוען כנגד שמעון זה הוא הדין המוזכר בסי' פ"ג. וכן מה שטוען נגד ראובן בוודאי הדין עם ראובן ושלא לצורך הביא טעמו מע"ל מאחר שנתפשרו יחד רו"ש ונתרצה ראובן לפטור שמעון מחיוב שבועה ושמעון נתרצה ליתן כ' ר"ט ונתן ע"ד כך ללוי וכו' כמבואר מע"ל זהו שלא לצורך אף שראובן לא הי' לו ידיעה מעולם מנתינת שמעון ליד לוי מ"מ אין ללוי שום טענה כמבואר באותו סי' סעי' ג' וז"ל וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים עכ"ל וכמבואר בסעיף ד' ויש מי שאומר שאם בא השליח להחיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול כדפירש הסמ"ע וז"ל הטעם מפורש בטור דס"ל דכל האומר תן או הולך לפלוני כמאן דאמר לו זכי ע"מ שתתננו בידו וכל זמן שלא קיים תנאו דהמשלח כאלו לא יצא מידו דמי עכ"ל .וזה היש מי שאומר הוא הרמ"ה שמביא הטור וכתב ע"ז מהר"ר יואב ב"ח ומסתברא כדעת הרמ"ה דהלכה רווחה כל היכא שעבר השליח ע"ד המשלחו בטל השליחות מעיקרא וכאלו לא יצא מיד המשלח ודלא כמ"ש בש"ע דלא הכריע עכ"ל.