נ"ל דההיא מיירי כשזה קנאו לעצמו מ"מ להרויח בו ואפי' אחר היאוש נ"ל דאסור כדיהיב טעמא דמחזיק ידי עוברי עבירה דלאו עכברא גנב לכן י"ל דמיירי בשא"א לגנב למכרו לאחר כי ירא מהפרסום לכן באם לא ימצא מי שיקח ממנו ימנע מלגנוב ומ"מ נראה למחמיר בזה ותלי בפלוגתת' דבי"ד ריש ס' קנ"א בהג"ה ע"ש. מש"כ זה שדעתו להחזירו לראובן מצוה קעביד ומהאי טעמא צריך להחזיר לו מעותיו כבסי' הנ"ל ס"ב הג"ה והוא מתוס' הביאו הש"כ ומשם יראה דבכה"ג הוי משיב אבידה וההוא דאסור מיירי דאין קונה זולתו כנ"ל א"נ דמצי להגיד לנגנב והוא יוציא מיד מגנב. וזה פשוט וברור לדעתי הקלושה.
חוות יאיר · חלק ר״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.