חוות יאיר · חלק ר״ז סימן ו׳

עוד היה נראה לכאורה לחייב ראובן מפני דלא פטרינן לרץ בע"ש בכל גוונא דרש"י פי' דמ"ח רע"ב דאותו סוגיא דרץ חייב ורץ בע"ש פטור דדל"ב ע"א מיירי הכל בהוזק בו חבירו ומייתי לה הסמ"ע סי' שע"ח ס"ק ו' באמת מ"ש בשם רש"י בפי' הוזק לא מצאתי ומ"מ ממילא מישתמע וא"כ דמ"ש בסוגיא דל"ב מיירי דוקא בהוזק ה"ה ה"נ הא דפטר איסי ברץ בע"ש בה"ש מיירי בהוזק ולפי מ"ש הסמ"ע שפירושו שהמזיק עומד במקומו מש"כ בהיזק ודאי חייב א"כ בנדון הנ"ל דחנות עומד וזה רץ אפי' בע"ש בה"ש היה חייב והכי משמע לשון הש"ע והוזק המהלך ברץ וכ"כ הטור וע' בו שהרמ"ה חילק על פירש"י וכן הרמב"ם וחלילה להכריע בין גדולתן. רק שלא הבנתי איך יתכן שניהם רצים ואפי' אחד רץ וא' מהלך הוזקו לפירש"י לדעת הסמ"ע שפי' שהניזק הולך בצדו וניזק ממנו והמזיק עומד במקומו. ועוד קשיא מיני' וביה שאמר שם בגמרא דמ"ח רע"ב שניהם ברשות שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבים ומשמע ודאי הא א' ברשות וא' שלא ברשות והזיק זה שברשות א"ז דשלא ברשות פטור והיינו ממש אחד רץ וא' מהלך כמ"ש בש"ע לשון לפיכך וא"כ א' רץ וא' מהלך אפי' הזיק המהלך ברץ פטור והוא מ"ש בגמ' דברשות פטור ור"י ביקש לתקן זה במ"ש וז"ל דברשו' פטור בין היזק דבידים בין היזיק דממילא ובדלא ידע ליה רק שדעתי קלושה מלהולמן איך היזק בידים ולא ידע ליה ועוד דא"כ לא סיפא רישא ובטור וש"ע ורמב"ם לא ביאר כלל דין נזק הרץ במהלך.