חוות יאיר · חלק ר״א סימן ו׳

ומנפילת הגל פשיטא דאין ראיה שהרי הגל הזה המיתה אותו בנפילתו ולא מקרי חזקה למפרע רק משעת מעשה והט"ז גופי' הרגיש בזה ודחי לי' מל' התוס' שכתבו כל הטומאות כשעת מציאתן ואפשר לומר דהתוס' לישנא בעלמא נקטי ור"ל כל הטומאות בכיוצא בזה שהרי לא כתבו התוס' כדתנן ור"ל בכה"ג במקום דאין רוב וחזקה סותרת וה"ל להרב לאתויי משנה גופא דפ"ה דטהרות מ"ד דקאי על נגע באחד בלילה דלכאורה סייעת' ומ"מ ל"ק דמאריכות לשון המשנה דה"ל למימר נגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת משמע לן ממ"ש ואין ידוע אם חי ואם מת בשחר עמד שהיה גוסס או מסוכן מאד באופן שבשעת נגיעה נסתפק דיקא נמי דקתני ואין ידוע ולא תני ואינו יודע ובכה"ג דקדק הש"ס בהיפך ביבמות דכ"ג. וע"ש בתוס' ובעץ החיים במשנה הנ"ל בשם תוספת' דדוקא בדלא ראהו חי מבערב ודוק ואין בידי לע"ע ש"ס ממסכת נדה לעיין בגמ' ותוס' בשיטה ראשונה. ומ"ש עוד הט"ז משטר ראיה לסתור דשטר עשוי לפרוע בזמנו ואדם לחיות עד קיצו [ודברי שו"ת ת"י צל"ע במ"ש כל עדות שאין משיאין האשה ג"כ אין מתאבלין ו"כ אין מתאבלין על נטבע במים שאין להם סוף וראהו צלוב ומגוייד].