ונ"ל דחייב להתאבל מפני דרובא דאורייתא ואפי' רובא דליתא קמן ועדיף מחזקה דידי' בחיים ומה גם דגוסס ואיתרע חזקתי' מחמת רובא וק"ל. מש"כ בנעשה אביו בן שמונים והוא במקום רחוק אע"פ שבגיטין ק"ל ג"כ דכגוסס דמי הינו מפני חומר שלפעמים תנשא יבמה לשוק ולא פלוג ותדע שהרי גבי המלוה לכהן ולעני וכו' בפ"ב דגיטין מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים. ולא פלוג בין נער לזקן ובגוסס לא איצטרך לאשמועינן דלא אבל חולה דכבריא דמי אפי' לענין גיטין כבמשנה ובא"ה סי' הנ"ל משום דרוב חולים חיים וכ"ש אם נודע שמת פלוני ואל ידעינן אימת דמוקמינן ליה למפרע שנסתפק בו בחזקת חי מכח רובא דאיתא קמן דפחות מאחד מאלף מתים מן החיים בכל יום כבמשנ דתענית איזה דבר עיר המוציאה ת"ק וכו' ע' בא"ח סי' תקע"ו עכ"פ הוי רובא ורובא דרובא טובא אפי' בחולים כ"ש כאשר לא ידעינן ביה מקדם שום ריעותא דעל כל יום למפרע אמרינן דאוקי אחזקתי' אלימת' מכח רובא דלא ק"ל כמ"ש הרי מת וקברו מוכיח עליו ע' טור ח"מ רנ"א. ולא אמרינן איתרע חזקה למפרע מפני שכבר מת כי מיתה דרך העולם ומה ריעותא הוא למפרע.
חוות יאיר · חלק ר״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
