חוות יאיר · חלק כ׳ סימן ז׳

ומ"מ הדרה קושי' לדוכתי' דמי איכא שופר מדבר טמא. וראיתי שהאלוף מוהר"ר משה רבקש הקשה כן בשם שאירו הרב ר' מרדכי קראשנוט מק"ק קראקא. וכתב בגליון ש"ע שנלפע"ד דמיירי בבהמה טמאה שלדה כמין בהמה טהורה דטמא וזה דוחק גדול. ויותר נ"ל לומר דהר"ן ס"ל כפי' הריב"ם וס"ל דק"ל כחכמים דברייתא וסתמא דמשנה דנדה יחידאה היא ולא ק"ל כוותי' ואפשר דלא נקט לה רבי שם בסתמא רק איירי כל אינך מתני' דכל ויש דתנן התם דבכה"ג כתב הרא"ש פ"ק דברכות גבי אכילת פסחים עד חצות וזה מוכרח ג"כ בדעת הרמב"ם והסמ"ג עשין ס"ט דאין הקרנים סי' טהרה לחוד לסמוך עליהם דכתבו דסימני חי' טהורה מעלה גרה ומפריס פרסה וקרנים של חי'. א"נ י"ל דס"ל להר"ן פי' טלפים דמחלוקת חכמים ור' דוסא אינו פרסות סדוקות רק טלפים הם הפרסות איך שיהיו כמ"ש שם בגמרא ולבדוק בפרסיותיה כגון שיהו פרסיותיו חתוכות וכפי' התוספת שר"ל כל שיש לה קרנים דחי' וטלפים דחי' ולפי' ר"ת שר"ל שניהם יחד והוא העיקר לע"ד דאף דכתבו התוספת עליה קצת קשה הרי כתבו על מסקנת התוספת ג"כ קשה בשגם ודאי אין לר"ת רק קצת קושיא דמאן לימא לן דאין לנו רק ג' מיני בהמה שור וכבש ועז הטהורים ושאינך ז' כלם מין חי' ושאין לנו עוד מין אלו ג' שהרי עיזא כרכוז נסתפקו בה (גם בתאו דתרגומו תורבלא נחלקו עיין חולין ד"פ ע"א) וסמ"ג כתב בשם ריב"י דראמים שלנו מין בהמה הם ואינם ראם דתרגום דישן שהפליגו חז"ל בגדלותה ולר' דוסא ס"ל דיש סימן מספיק לחי' בקרטתי' לחוד ומ"מ צריך בדיקה בפרסות אם טהורה היא אם לאו ונפקא מינה לפרסיותי' חתוכים דברור לנו דטהורה היא מדאין לה שנים וממעלה גרה ומכיר בן גמל וחביריו ולשיטה זו ודאי סתם משנה דכל שיש לה וכו' אתיא כר' דוסא ובחי' מיירי וא"כ אפילו אם נפסוק כר' דוסא וכסתם משנה אתי שפיר דיש בעלי קרנים הטמאים וה"ה ה"נ אתי שפיר ר' שלמסקנת התוס' דפי' קרנים וטלפים הא או הא אם נפרש מ"ש טלפים פרסות חי' סתם ולא ר"ל סדוקות ול"ק בין אם הלכה כרבנן או כר' דוסא דסתם משנה אתיא כתרווייהו.