חוות יאיר · חלק כ׳ סימן ה׳

בספרי מקור חיים וז"ל על מ"ש בר"ס תקפ"ו בהג"ה והם דברי הר"ן דשופר מבהמה טמאה פסול צ"ע מאוד להולמו שהרי תנן בפ"ו דמסכת נדה כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ופי' רש"י שם דנ"ב ע"א דפרסותיו סדוקות וא"כ כל בעלי קרנים הם טהורים דהרי את זה קמ"ל משנה זו. והכי איתא בפ' א"ט דנ"ט ע"א שאין לך מפריס פרסה טמא זולת חזיר וא"כ איך יתכן שופר מבהמה טמאה. וראיתי שהרב בתי"ט שם במשנה הביאו גם פי' עה"ח הרגיש בזה וכתב דלשיטה דחולין שם ע"ב דמפרש משנה הנ"ל דמיירי בקרנים מפוצלות או כרוכות וכו' אתא שפיר דהשתא יש קרנים לטמאים פי' דהמשנה בחי' מיירי ולא בבהמה ואפשר בבהמה טמאה קרנים ולא טלפים ותמהתי מאד על דבריו דלא מתפרש שם הכי רק ברייתא דחכמים. ור' דוסא דמפורש בדבריהם דבסימני חיה מיירי מש"כ במשנה הנ"ל דקתני סתמא כל שיש לו קרנים בכל בעלי קרנים מיירי. ונראה דדברי התוספת שם אטעיה דכתבו דלפי' ריב"ם דסי' דקרני' התם המפוצלות וכו' הם סימני חיה ולא בהמה וטלפים סימנה טהרה אתיא משנה דכל שיש לו וכו' כר' דוסא ולא כחכמים ולפי' ר"ת דפי' דשניהם סימני חי' ולא בהמה אתי משנה גם כחכמים. ועם כל זה אין כוונת התוספת לפרש המשנה דכל שיש לו קרנים וכו' בקרני חי' המפוצלות וכו' רק שבכלל המשנה קרני הבהמות וקרני החיות ותדע דאם הי' כוונת התוספת לפרש המשנה בקרני החיות דווקא וא"א ה"ה סיפא דמשנה במ"ש ויש שיש לו טלפים בטלפי חיות מיירי שג"כ מחולקים בזה החיות מהבהמות וא"כ מה זה שכתבו התוספת דהמשנה אתיא אף כרבנן הא תינח רישא דמשנה מש"כ סיפר דידה דס"ל יש שיש לה טלפים ואין לה קרנים.