חוות יאיר · חלק קצ״ז סימן ד׳

אבל בדברי חכמי אמת ומקורו בזוהר שלא נתגל' עדיין בימי הרא"ש כנודע נמצא טעם נפלא ע"פ הסוד ולאותו טעם יש סכנה בכל אלמנה הביאו בספר נובלות חכמה יע"ש ולפי אותו טעם יש סכנה יותר בנושא אלמנת גדול ומופלג בתור' או בחסידו' [וכ"כ בס' מעבר יבק חלק שפת אמת פ"ט] כי רוחו שהשאיר בקרב אשתו ינצח ויגרש השני בלי ספק וההיפך בהיפך. לכן במת בעלה השני הוא בחזקת שרוח בעלה הראשון מנצח ולפי טעם הזוהר פשיטא דאין חשש בארוסה אפי' ארוסה דדהו שכבר נתקדש' כ"ש ע"י שידוכין בעלמא אע"פ שג"כ ק"ק אם כבר היה הבעל אחר הנישואין קיים דמ"מ י"ל דעבר זמן רב שהיו נלחמים שני הרוחו' עד שנצח הראשון והכי משמע בזוהר. וכבר כתבנו דלפי טעם שכ' הרא"ש יש לחוש אפי' בארוסה דידן שהוא רק שידוכין ובכמה דוכתי לא פסקינן כרשב"י ולא נהגינן כדעת הזוהר כמ"ש רש"ל בתשובה והביאו בספר מצרף לחכמה עם כמה ראיות וזכר פרטי הדברים אשר מנהגינו נגד דעת הזוהר להקל דדלמא גם טעם הרא"ש נכון לפי פשטן על דברים והא והא איתא.