חוות יאיר · חלק קצ״ז סימן ב׳

והשבתי לו אחר שאר דברי האגר' וז"ל. וע"ד בקשתך דעתי ועצתי קשה מאד ליעץ בדבר נעלם סיבתו וטעמו וענינו והוא דבר שבו סכנת נפש ובמס' ע"ז ארז"ל פירוק' לסכנת' ר"ל בתמיה אבל את זה אומר אילו אירע הדבר בבני שנדבר לו שידוך כזה לא נמנעתי כי יש לי סברא אחרת וטעם אחר בדבר זה אף כי לא זכרו אדם והוא כי הרא"ש ז"ל כ' טעם שאין קפיד' באיש שנשא ב' נשים או יותר מפני שהבעל חייב במזונות אשתו לכן אשה שמתו ב' אנשים חזינן דמזלה רע שנגזר שלא יהיה לה מזונו' בריווח מאחר והנה לכאורה נראה דלפי טעמי' אין לחוש בקישור בעלמא ככלה דלא שייך הטעם רק באשה שיש לה מזונו' מבעלה מש"כ ארוסה וכלה אין לה מזונו' מהחתן אבל אין זה מספיק לדחו' החשש דא"כ ארוסה דדהו בימי חכמי הש"ס דק"ל ג"כ שאין לה מזונו' מן הארוס כמ"ש בא"ה סי' נ"ד נמי לא נחוש והרי לא ק"ל הכי רק גם בארוסה יש לה דין קטלנית כמ"ש שם סי' ט' וע"כ נא' שגם לטעם הרא"ש שייך לו' מפני שתכלית האירוס הוא הנישואין פן נגזר עלי' שלא תבא לכלל זה להיות ניזון אפי' שעה אחת משל בעלה לתוקף והפלגת רוע מזלה. דודאי יש חילוק שהרי לפעמים נתקיים בעלה בחיים כמה שנים אחר הנשואין ומ"מ יש לה דין קטלני' וע"כ נאמר כי לפעמים המזל רע בהפלגה רבה נמרצת ולפעמים קל ידו וזה מצד עצמו כי אע"פ דמזל מחכים מזל מעשיר לחד מ"ד מ"מ יש בו חילוק בין רב למעט וכל שהמזל בעת לידה במעלתו וחוזקו בגובה רום יחזק כחו. וא"כ ה"ה קישורין דידן דלסברא זו אין חילוק.