חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן ע״ב

והר"ן בספ"ק דקדושין ובתשובה סי' נ' מייתי ראי' מגמ' דקדושין פ"ד ממזר ודאי הוא דלא יבא. ומ"מ הראב"ד חולק עליו ואין דבריו מוכרחים כלל מ"מ קשה להרמב"ם איך יהי' ספק איסור דאיסורו רק מד"ס חמיר מודאי איסור דאוריי' דבטל. ולענין קושיית ה"ה מוהר"ג היה אפשר לומר לכאור' דסל להב"א דאחר דיש פלוגתא בביצה אם בטלה או לא ושני גדולי הקדמונים בעל העיטור והראב"ד ס"ל דלא בטל לכן יש לפסוק כן בודאי טריפה מש"כ דספק טריפ' יש להקל כדעת רוב הפוסקים. והכי משמע דס"ל להרמב"ם כבהג"ה ש"כ ר"ס ק"י. אכן המעיין בדברי הרשב"א במ"ש לפיכך ביצ' של ספק טריפה וכו' דבסי' ק"ב ס"ב דמסיים בטל הוא כביצה אסורה שנתערבה באחרות ש"מ דס"ל דביצת ודאי טריפה בטילם וכ"כ הב"י סי' ק"י דמזה נראה דהרשב"א ס"ל דביצת טריפ' בטלה והדרא קושיא לדוכתא ונ"ל ממה דלא זכר הרשב"א גבי הא דביצת ספק טריפה לא היתר ולא איסור רק בטלה דאין כוונתו לאשמעינן דין ביצה זו שנתערב בששים או יותר דבודאי במ"נ מותר. רק בא להודיענו דאין לו דין דשיל"מ. ויש בו נפקותא באם נתערב בפחו' מששים ואח"כ חזר ונתערב מן התערובות תוך אחרים דבודאי ביצה טריפה גם תערובות השני אסור מ"ש בספק טריפה והוא דעת ר"ת והוא בהג"ה סי' ק"י ס"ח מש"כ אלו היה לו דין דשיל"מ כמבואר שם בהג"ה ודו"ק] ונ"ל דלא צריך לזה שהרי לא ברירא שיבא טרם יתקלקל הדבר ההוא וסברא זו כתבה הרמב"ם גבי קדושי אשה על שמא ש"פ במדי הביאו טור וש"ע בא"ה סי' ל"א: