חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן ס״ח

סא) במשנה סוף עדיות אריב"ז הל"מ אין אליה בא אלא לרחק ולקרב וכו'. וכ' הרמב"ם שם שאלי' בא להסיר העושק וצ"ע מה כוונתו בזה ונ"ל שפה הרגיש אם מקובל ביד ריב"ז שהל"מ הוא איך נחלקו עליו לכן שהקבלה היה לד"ה שבא להסיר העושק וא"כ נחלקו מה הוא העושק שיסור וכבר כתבנו שזה דבר שאינו מתישב על הלב לומר הל"מ סתום וירבו על ידו מחלוקת בישראל וע"ק פה אם בא בקבלה שבא להסיר העושק טפי מסתבר לן למימר שר"ל ממון שאינו של יושר שביד איש ואיש הן ע"י משפט מעוקל שוא או שקר הן ע"י טענות שקריות או טעות הדייני' או בכל ספיקא דדינא שבמקצתם אמרו יחלוקו או יהא מונח וכו' או כל דאלים גבר או המע"ה שיותר טוב ונכון לפרש כך משנפרש מ"ש הוא ששנאת חנם הוא ג"כ עושק אף כי מצאתי סעד לדבריו בה מתרגום יונתן ס"פ ויקרא. והנה הרמב"ם בספרו סוף הלכות מלכים כתב שבא לעשות שלום בעולם ודלא כפשטה דריב"ז בקבלתו הל"מ ונ"ל שבכלל עשיית שלום הוא בירור ספיקי ההלכות בכל מקום שאמר תיקו או קשיא או אבעי' דלא אפשטה ופי' אבות על בנים ר"ל תלמידים ורבותיהם (אכן במ"ר על חכלילי עינים דמשיח עתיד לחזור הלכו' והכי מסתבר שבו נא' ונחה עליו רוח ה' עד שיהיה מוכח ודאין) וכמו שמצינו בכמה דוכתי כמו בברכות דל"ה ע"ב לכשיבא אליה ויאמר אי הוי קביעות' וכו' ובמשנה יהא מונח עד שיבא אליה וביבמות דק"ב אם יבא אליה ויאמר חולצין במנעל וכו' וכן ביאורי המקראות הסותרי' במקום שלא דברו רז"ל או שכבר דברו ובמנחו' דמ"ה פרשה זו אלי' עתיד לדורשה וביומא ד"ה ע"ב למיסבר קראי ושם אמר כיצד מלבישן נמי לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם לא אמר שיבא אלי' ויאמר מפני שאיירי בלבישת בגדים דאהרן ובניו ממרע"ה יעו"ש.