לכן נ"ל בדעת התוס' שבאם התנא בפירוש אומר שהוא הל"מ לא יתכן שיחלוק עליו חבירו משא"כ כשאומר דבריו סתם אף דבגמ' מפרש שהוא הל"מ אפשר כי חבירו לא ידע זה לכן חלק עליו. והכי מוכח בגמ' דתמורה דנולד' שכחה בפרטים ובכללים רק שהרמב"ם יאמר שאין זה הל"מ רק הלכות שקבלו ממשה בסיני וע"ע תוס' פסחים דע"ג ע"א. והרמב"ם לא זכר הל"מ לא בחטאת ולא באשם רפ"ד דפסולי המוקדשין דלא ס"ל הל"מ רק בנזכר כפי' בגמ'.
חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן ל״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.