חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן קי״ב

אף גם מה שפסקו הלכה כר"ע מחבירו וכרבי מחביריו וכפלוני בדינא וכל פסקי הלכות הכוללים היו מחבורות רבינא ורב אשי שידעו כל דברי הקדמונים והסכימו בזה והוא בכלל אחרי רבים להטות לא לבד מה שיאמרו הם רק על מה שיסכימו לפסוק אחר אחרים. וא"ת א"כ איך נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו וכו' הא ב"ה רובא (ע' תוס' ב"מ דנ"ט ע"ב ובספר מצרף לחכמה דכ"ב) י"ל משום שסבורים היו מפני דמחדדי טפי הם רוב בנין והכי ארז"ל למ"ד אחד שע"כ עשו ב"ש כדבריהם בס' יבמות פ"ק ולולי זה הייתי אומר דס"ל לב"ש אחר דלא נחלקו בישיבה אחת אין כאן מצוה אחרי רבים להטות שצריך שיהיו בועד אחד [וראיה מש"ע ח"מ ס"ס י"ג ועי' משפטי שמואל סי' י"ג] ולכן הוצרכו לב"ק שהלכה כב"ה. והרמב"ם כתב שמגונה מאד ושוא ותפל לומר שנולדו המחלוקת מצד השכחה והוא פגם בקבלה ובמקבלים רק פלוגתת' בדבר מה תלוי באידך פלוגתת' ומייתי למשל פלוגתת' דנוטלין לידים ואח"כ מוזגין תלוי באם מותר לשמש בשמש ע"ה ודאי הי' הוד והדר תפארת לתבע"פ אם הי' השכל סובל והדעת מקבלו מה שא"א בשום צד ויאמר נא במה תלוי פלוגתייהו אם מותר לשמש בשמש ע"ה וע"כ יאמר מסברא בעלמא כמו מחלוקת מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובכה"ג ולא תלי בתליית מחלוקת המחלוקת אחר רק שמחלוקת בסברא לא נאמר בו ענין הל"מ וא"כ יהי' רובא ורובא דרובא דתשבע"פ שלא מסיני.