חוות יאיר · חלק י״ט סימן ט׳

ומה שהקשה מכ"ת שקושיות הרב כמהורר"ש בעל בה"ז על הב"ח קשה גם לדידי' (וז"ל ומצאתי שמה שהקשה הרב בבה"ז על הב"ח וכו') לא יכולתי לעמוד על דעתו דאפילו ריח קושיא אין כאן דשפיר הקה בבה"ז על הב"ח דס"ל דעל ת"ק קאי הירושלמי ור"ל דלר"א לא קשיא ליתני אף החלה נוהג גם בח"ל משום דאפשר גם ת"ק ס"ל דחלה נוהג גם בח"ל והא דלא נקט ת"ק חלה משום דס"ל לת"ק שאינה בשל גוים ולעולם ר"א ס"ל דנוהג בשל גוים. ור"ל אם קושיות הירושלמי על הת"ק ע"כ גם ר"א הוקשה לו קושיות הירושלמי על הת"ק וע"כ ידע ג"כ תירוץ הירושלמי. ובא בה"ז והקשה אי כדברי הב"ח דאת"ק קאי הירושלמי א"כ קשה מנ"ל לר"א וכו' אלא בע"כ דס"ל לה"ט בפשיטות וכו' ר"ל דפשיטא ליה לר"א דגם ת"ק ס "ל דנהוג אף בשל נכרים. כי כוונת הבה"ז רק לומר דאפילו לדעת הב"ח דקושיות הירושלמי על הת"ק (ור"ל לפי זה שגם ר"א מסיק אדעתי' קושיית הירושלמי על ת"ק ותירוצו) מוכח ג"כ דפשיטא לר"א דגם לת"ק חדש נוהג גם בשל גוים ודלא כמו שעלה על דעת הב"ח להוכיח לפי דעתו היפך זו. וסיים הבה"ז וא"כ הקשה בירושלמי את"ק ור"א ר"ל דא"צ לומר דהקשה רק על ת"ק ולהוליד מזה דעלה על דעת ר"א קושיות הירושלמי ותירוצו על ת"ק להוכיח ע"י כך דין שחדש נוהג בשל ישראל דווקא שהרי לא עלה מבוקשינו כמו שכתב וא"כ א"צ לומר דהקשה רק על ת"ק. ואף שהלשון קצת מגומגם.