חוות יאיר · חלק י״ט סימן ה׳

ואין לומר דיסוד לעדים וחד מהם פסול מגרע גרע דהוציא את כל הקהל מכלל עדים דהא ודאי ליתא דאפילו ייחוד תרי לעדות מכל מקום כל בי תרי' מצי להעיד כמ"ש הריב"ש בתשובה והביאו רמ"ח בקצרה בהגה' א"ה שם ס"ד. [והכי ק"ל לגבי ממון בטור ח"מ וש"ע סימן ל"ט ס"ה]. ואין לפקפק עוד ולומר שהרי העדים צריכים לראות הנתינה ממש ולא סגי בשמיעה כמ"ש ג"כ רמ"א והוא משו"ת רשב"א סי' תש"ף. ואפשר דלא השגיח שום אדם זולת העדים לראות. נלע"ד דדוקא בנדון ההוא ששני עדים היו עומדין אחורי הגדר ושמעו לשון הקדושין שקידש את פלונית באתרוג ולא ראו הנתינה דאע"פ שאחר כך יוצא האתרוג מתחת ידה אינן קדושין דמאן לימא לן שנתן לה בשעת אמירה דלמא זמן מה בתר הכי יותר מכדי דיבור או לא נתן לה כלל בידה רק הניחו ולקחה ובכה"ג אנפי טובא (אף כי צל"ע ל"ל טעם דאין הקדושין קדושין מטעם של ראו ותיפוק ליה אפי' העדים ראו מ"מ הם לא ראו את העדים כמשמעות שהיו עומדים אחורי הגדר וכמ"ש הב"י בשם רשב"א גופא הובא בש"ע שם ס"ג) מש"כ בחופה הנעשית לפני קהל ועדה נ"ל דסגי בשמיעה להיות עד נאמן אם היא יוצאת וט"ק בידה ומה גם למנהגינו שתכף אחר הדושין כל הקהל אומרים לקרובי חתן וכלה מז"ט דמאי איכא למיחש.