ומ"מ אע"פ שלא רציתי לאסור על היהודי מכירה הנ"ל בהיותו ניזון ממש מעסק השותפות וה"ל הפסד מרובה מפרישתו ממנו עם איבה רבה אם היה שואלני מעיקרא אם ישתתף עמו אחר שנשא המומרת על אופן שיקח הבשר האסור לא הייתי מתירו כי נ"ל שבעל נפש יחוש לעצמו דמ"מ באה תקלה על ידו לאדם [ש' תשובה קס"ו דפ"ד ע"ב] והרי אמרה תורה ואת הבהמה תהרוגו בשביל כך ואפילו עצים ואבנים כדרז"ל על אשיריהם תכרותון כבספרי ורש"י מייתי לה אף כי חזינא תיוהא במ"ש הש"כ לפי דעתו כחכם יודע פשר דדעת האוסרים היינו בבר ישראל שמחויבים להפרישו דהא תינח בגוי דודאי אין מוטל עלינו להפרישו אבל מומר אחר דקידושיו קידושיו וכדין ישראל הוא מאן לימא לן שאם היה בידינו ובכחינו להפרישו שלא הי' מוטל עלינו ועוד יש לפקפק בדברי הש"כ דדעת האוסרים לגבי ישראל דווקא ואפי' לא קאי אשרי עוברא דנהרא והרי בבריי' נזכרו שניהם כוס יין לנזיר והוא יהודי ואבר מן החי לבני נח אלא דבזה ידחק הש"כ וישיב לנו דהמקשה וגם המתרץ דבריהם סובבים על אבר מן החי לבני נח ודוק (וכבר כתבנו שכל גוי ומומר לע"ז היינו הכופרים ביחוד ובבורא) והוא דוחק לכן יש להחמיר לכתחילה כ"ש שיש למנוע מליקח מומרת להחם לו בית החורף ולהיטיב לו הנרות בשבת דגרע טפי דשליחותי' עבדא ופעם אחת ראיתי כזה בישוב וואנציבעק והוכיחתי אותם עלזה ולא שמעו בקולי ולא אבו לי ומ"מ כתבתי מה שנ"ל:
חוות יאיר · חלק קפ״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
