חוות יאיר · חלק קפ״ה סימן ד׳

ומה גם שבנדון זה היהודי נותן להערל בהקפה ועל חשבון בלא דמים על עסק משא ומתן בודאי בכה"ג א"א לו ליקח מאחר כי לפעד"ן דזה כללא הוא דכל היכא דשרינן מפני סברא שאפשר לו להשיגו במקום אחר היינו דוקא בשישנו במציאו' לרוב איך שיבוקש ובלי טורח ולכן אף אם נאמר דשרי למכור בגד כלאים שעטנז הוא שאותה הסחורה עצמו שעטנז והוא גולם אינו מלבוש דודאי אי איכא במתא דשכיחו תגרי לדעת המקילים שרי מש"כ בשאין במציאות שם ויצטרך לשוט ולילך למקום אחר דטריחא ליה מילתא וכן למכור לו מלבוש מתוקן כבר של שעטנז דלא מתרמי ליה במדתו ובדמיו כדבעי אפי' יש עוד כמה ערלים מוכרי בגדי' ומלבושים אסור וחילי דילי בסברא זו ממ"ש בש"ס מס' ע"ז שם ד"ו ע"א אבעי' להו וכו' למה נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה וכו' משמע דאי לית ליה לדידי' אסור משום לפני עיור אע"פ דמצי לקנות מאחרים והכי משמע במ"ש מלת לדידיה והטעם משו' דצריך לטרוח אחריה והכי מוכח נמי לע"ד ממה דק"ל ס"פ הרבית [ע"ע תוס' שם סד"ע ע"ב] דלוה עובר על לפני עיור אף ע"פ דמצי להמציא מעות אצל גוי דנפישי בהו מלווים בריבית והיינו משום דצריך לטרוח אחר זה (עי' ס"פ הרבית תוס' ובמרדכי מס' ע"ז רמז אלף ר"ד) ולכן נ"ל דאסור למכור יין נסך למומר דג"כ לא ברירא שאפשר להשיג כרצונו יין טוב ובדמים כזה וכבר כתבו התו' ספ"ק דט"ז דאפי' איסור דרבנן יש בו משום לפני עיור ומזה צ"ע במרדכי ריש מס' ע"ז סי' א' ר"ג ר"ד דלא משמע כן מש"כ אם נותן למומר כוס יי"נ בלי דמים וה"ה נדון דידן דאין המומר לוקח הבשר בדמי' רק על חשבנותיו עם הישראל (ולכן גם העקוב ומסרסר לו זונה ואפי' המזווגו דאין הדבר מצוי לו מיד ברצונו. מש"כ המזווג בגוים אין איסור ואין לו' דלא עדיף ממה שאסור לינק ולהוליד דכאן מי יימר שתוליד והא גרם רחוק ומי לנו גדול מרמב"ן שעשה לגויה רפואה שתלד כמ"ש הרשב"א ע' בתשובותיו ק"כ וקס"ז ומ"מ קבלתי מפי גדולים וזקנות כי המעסק באלה לא יצא נקי מזרע שמקדיח תבשילו ונרמז במ"ש לא תתחתן בם וגו' כי יסור וגו' ודוק). ונ"ל עוד טעם לאיסור ממה שכ' בש"כ בשם ד"מ שטעה שנהגו להקל מפני דגוים בזמן הזה לאו עע"ז ננהו כי לא הוזהרו על השתוף וטעם זה לא שייך רק בליתא דע"ז לגבי גוי דבהכי מיירי שם מש"כ במומר בכל עבירות לא שייך ההיתר וע"ס קנ"ט ס"ב בש"ע גם אין היתר במה שאינו נותן השר ליד הגוי רק לשפחתו וה"ל לפני דלפני דהרי שלחה וכנותנו לידו דמי דק"ל דלחומרא יש שליחות לגוי [עש"ע י"ד סי' קס"ח ס"ד הג"ה. צורבא מרבנן א' ביקש להראות חריפתו והתפאר כי מצא לה"ה בעל ש"כ שגה ברואה ולא דק במ"ש בי"ד סי' קנ"א ס"ק ו' וביקש להשוות דעת הפוסקים ולומר דלא פליגו בענין לאו דלפני עיור ואמר כי הגמ' תוס' ורא"ש ור"ן פ"ק דשבת מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו וכו' עיין בעת כותבו כי בפי' כתבו דא"א לתרץ דמ"ש שם מותר דמיירי בגוי כי גם בגוי אסור. והשבתי לו כי הוא ראה ולא דק כי שם מיירי בנותן ליד גוי בהושיט ידו לפנים או בהיפך דודאי אסור מדרבן כי אחר דתיכף מוציאו הגוי הוי כאומר לו להוציאו מש"כ בענין מכירה פה דאין כאן רק חשש פן יקנה לצורך אלילים ולא מתחזי בשום ענין שמוכר לו ע"ד כך וכאלה צוה ואמר לו. ועל כן נותנין מזונות לפני הגוי בחצר ומייתי ליה שם התו'. וה"ה הש"כ לרוב פשיטתי' לא האריך לבאר זה].