חוות יאיר · חלק קע״ח סימן ה׳

ומ"מ לבי מהסס להתיר דבר כזה בדורות הללו שכבר גדולה המכשלה בארץ אשכנז ביושבי כפרים שנמסר דבר הגדול הזה לע"ה ובורים ונער קטן נוהג בם ועל זה אנו בושים ודווים ואיך נקל עוד שישחוט ויבדוק בלי קבלה ובירושלמי הביאו הרי"ף דילפינן ממקלת'. ונהירנא כד הוינא זוטרא לגברא אב"ד דמדינה קובלענץ שנשאלתי מב"ב מכובד הדר בכפר מעבר לנהר ריין שמו טאל שעיקר מחייתו היה במכירת בשר לגוים טריפות אם יזדמנו ובשר אחוריים מכשרות והיה לו נער שוחט ובודק ופעם א' הלך הנער לכפר הסמוך לערך פרס' וע"י סיבה נתאחר ולא שב לביתו ובבקר השכם נאספו כל עם הכפר מקצה לפני בית הידוע לאמר מי יאכלנו בשר והנה הב"ב בעצמו כבר למד דיני שו"ב בהלכתן רק שעדיין לא לקח קבלה ושלח אלי אם יכול לשחוט לצורך גוים כי לא ירצה לאכול מהם גם לא יברך ולא רציתי להתיר מפני שהוא דבר זר ואת"ל שמותר אין להורות היתר וראיה מגמ' וכ"כ הש"ע סי' רמ"ב ס"י גם מחשש הנ"ל פן יוסיפו להקל ומצד הדין היה ג"כ מותר דלא דמי למי שאינו יודע הלכות שחיטה אם רוצה לשחוט בסכין פגום דודאי לא שרינן ליה אפי' פעם אחת ולצורך שעה עיין בט"ז סי' קי"ו ס"ק ד' מש"כ כאן דיודע והסכין כשר ואינו ענין לנבילה כלל ואין לו' פן תמצא טריפה בבדיקה מ"מ הואיל דבהיתרא שחט ה"ל בתר הכי כנזדמן לו והרי בכל טריפות הבדיקה צריכין אנו לומר כן וכ"ש אם היה רוצה לאכול משחיטתו הייתי אוסר להדיא.