חוות יאיר · חלק קע״ה סימן ז׳

והנכון שבתירוצים הנאמרי' בענין הוא מ"ש הרב יונה בהיפך מדברי רדב"ז שכל דבר שחובה לאמרו כגון פרשיות הקרבנות וברכת כהנים וכל דבר שניתן לאמרו פעם א' בתורת חובה מותר לאמרו בע"פ בכל זמן ובכל ענין. ונראה דתירוץ זה עם תירוץ שכ' אבודרהם בשם ירושלמי לחלק בין ס"ת לתפילה ולא ר"ל דוקא ס"ת דה"ה נביאים וכתובים עולים בקנה א' והוא הנכון שכל מה שאנו אומרים בבה"כ פסוקא דזמרא וברוך ה' לעולם אמן ואמן ויהי בנסוע הארון ובנחה יאמר וגו' הכל הם שבחות והודאות רחמים ותחנונים לפני המקום. ואע"פ דיסדו פרשת וידבר ואיזהו מקומן ובריית' דר' ישמעאל נגד מקרא ומשנה ותלמוד מ"מ יש בו צד חיוב במקום קרבן כמ"ש. ה"ר יונה בהדיא ואע"פ דמ"מ קשיא בריי' דר' ישמעאל י"ל דהואיל דמנהג פשוט מקדמונים לאמרה הוי כדבר שבחובה ומותר לאמרה בע"פ וטעמי' דדבר שבחובה מותר הוא קרוב למ"ש בירושלמי דכל דבר שבחובה הוי כענין פסוקים שבתפלה דחובה לאמרם והוי ענייני תחינה ורצוי וכל שאומרים בשעת תפילה לא פלוג ושרי ואפי' קריאת ויחל והפטרה רחמי וענייני מוסר להתעוררות הם.