חוות יאיר · חלק קע״ב סימן פ״ט

והנה מה שכתבתי הוא דקדוק וקושיא אבל מה שאני מתקש' בהמצאת התוס' ולא אבוש מלומר כי לא הבנתי ושדעתי קצרה ושכלי דל ורזה לבא עד תכונת הדבר ולעמוד על שורש המבוכה וטעות העיון. הוא בהמצאת חתיכת החוטין. דא"כ אם יש משושה בקווין דמות עיגול סביב המרכז ואינו מעוגל רק בעל ששה צלעות שוות שלפום ריהטא הוכחת התו' יעלה יפה שיש במשושה כזה ג"פ ח"ט על ח"ט כי ודאי צירוף חוט הסובב ג"ט וא"צ לידיעה זו תחבולות החוטין רק עשה קו מכל נקודה נגד המרכז עד המרכז הרי לפניך ששה משולשים רוחב תחתיהן חצי טפח סדרן זה אצל זה רחב בצד קצר יהיה לפניך מרובע ג' טפחי' על רוחב חצי טפח אחר העיון לכשתמצא אין ההמצאה עולה כלל רק אם תחתוך החוטין של משושה זו כ"א במקום נקודה בק"ז כלפי פנים עד המרכז כגון מה' על מ' שאז אחר התפשטות החוטי' ותחתוך אותן באמצע יהיה גם מקום החתך חצי טפח מש"כ אם תחתוך המשושה באמצע הצלע משין עד המרכז לא יהיה במקום החתך חצי טפח כי נתמעט מאד מגבנינות רום העיגול ואין רוחב טפח בחתוך עד המרכז רק בקרן זוויות המשושה ממש וכל שמתרחק מן הק"ז אל אמצע הצלע ממעט החיתוך משם עד המרכז וא"כ גם סוף מעשה מלאכת מחשבת של התוס' אחר פשטותן של החוטין שנחזור לחתוך באמצען יבא ג"כ באמצע צלע המשושה וג"כ אינו חצי טפח וא"כ אחר שיונחו קצרים בצד ארוכים דמיון מרובע לא יהי' רוחב המרובע ח"ט ולא יעלו יחד ג' פעם ח"ט על ח"ט.