חוות יאיר · חלק קע״ב סימן פ׳

מצינו למידין שכל ריבוע מעויין שנדע מדת שני אלכסוניו דהיינו שני קווים שכ"א הולכת מק"ז לק"ז המקבילו (שאע"פ שהם ישרות אלכסוניים קרינן להו כנ"ל) והם משתנים זה מזה נדע מדת תשבורתו בדקדוק ומדת צלעיו בקרוב. משא"כ בידיעת צלעיו לא נדע שום דבר משטחו כי לא ידענו כמה מעויין. משא"כ בריבועי' שוה האלכסוני' הן ריבועי' ישרים [שגגה היא זו דבשלמא בארוכים שנוכל לשנות אלכסון אחד לכמה מיני מרובעים בפחת ותוס' אורך על הרוחב לכן לא נדע מש"כ ברבוע ישר אם נדע שקו האלכסון מדתה עשר והוא ריבוע ישר נדע כי אורך הרבוע עושה רבוע ישר חמשים וכן גש"כ רחבו ואע"פ שחמשים בלתי גדור בצמצום כי זה טבעו מ"מ נדע תשברתו בצמצום וצלעותיו בקרו וכשהאלכסון מדה שלימה ע "כ הוא בערך ריבוע ארוך ג' על ד' ואז ידוע והבין זה] או ארוכים א"א לעמוד על מדת תשבורתם כ"ש על צלעותיהם מתוך ידיעות האלכסונים אבל אם נדע בריבוע הארוך מדת האלכסון ומדת צלע אחת מאורך נדע מהם צלע הרוחב וכן אם נדע מדת האלכסון אם צלע הרוחב נדע מזה צלע האורך עד"מ במרובע ג' על ד' שכבר ידוע שאלכסונו ה' והוא מכווין לקבלתינו שכל אלכסון של ריבוע ישר או ארוך עושה מרובע ישר שתשבורתו עולה שני תשבורתו של ריבועים שירים הנעשים א' מקו אורך וא' מקו רוחב של ריבוע הארוך הזה.