חוות יאיר · חלק קס״ח סימן ג׳

והנה כל הפוסקים פסקו כת"ק אם יש להעמיד כרי ונ"ל שאין הטעם מפני דשקלי וטרו בשיעור כרי בגמ' שהרי ה"נ שקלי וטרו בשיעור כדי נפילה גם כתבנו במקום אחר [ע' תשובה צ"ד בד"ה בתוס' ברכות] שאין זה כלל לפסוק כמ"ד דשקלו וטרו אמוראי בביאור דבריו רק מפני דת"ק רבים לגבי ר"י דכל סתם דסתם רבי הם דברי רבים ועוד דגם בבברייתא תניא כת"ק בלי שום מחלוקת ואיכא למידק שפיר קאמר ר"י ומ"ט דת"ק ובכה"ג רגיל הש"ס להקשות כמו ריש ברכות וריש תענית ונדה די"ט ע"ב ושבועות דכ"ז ע"ב ובזבחים די"ט ע"ב ודק"א ע"ב ג"פ רצופים וע' מנחות דע"ה ובתוס' כ"ש כאן דנפסיק הלכה כך. והנה במקום דלא הקשה הש"ע מוטל עלינו ליישב כמ"ש התוס' בשם הירושלמי על מ"ש ריב"נ מה איכפת לעכברים בב"מ ד"מ ע"א וא"כ קשה הלא ר"י שפיר מקשה מה קצבה בכרי וכו' דהרי לפי דק"ל שיעור כדי סאתים ואם קיבל אביון הפועל הזה בית כור דשיעור הזריעה לר' יוחנן ד' סאין לכור ולר' אמי ח' סאין לכור והוא קרקע אלף ות"ק אמה על חמשים איך לחייבו לטרוח ולטפל טיפול מרובה בזה בשכר סאה אחת שיטול. (ומדי דברי וזוכרי דברי אמוראי דפליגו בשיעור כדי נפילה לא אוכל עצור במילין להודיע צערי לרבים ורבים בתורה יבקשו דרך ליישב מה שנתקשיתי בו וישאו ברכה מאת ה' והוא מה שהסכימו רש"י ותוס' שמקום שגדל בו כור תבואה צריך לזריעה לר"י ד' סאין ולר"א תלמידו ח' סאין וזה נגד המושכל והמפורסם כי חלילה שלא יגיע ליד הקוצר תבואה ח' פעמים כ"ש ד"פ משיעור זרעו ובגמ' דפסחים רפ"ח כלום אדם זורע סאה אלא כדי להכניס ממנו כמה כורים וזה בשנה פשוטה ובשנה מבורכת אמר ר' יוחנן גופיה בפרק בתרא דכתובות אני ראיתי בברכותי' וכו' בית סאה עושה ע' כורים. שנית קשה לי מ"ש הש"ס בשני דרב אמי כחשא ארעא איך יתכן שבדור אחר דור רצופין יבא קללה בזה בכח הארץ עד החצי לא תוסיף תת כחה.