חוות יאיר · חלק קס״ו סימן ט׳

ולכן ס"ל לש"כ דמצד זה ה"ה האומר. ואין בכחי להכריע נגד הכרעת ה"ה בש"כ נגד דברי התוס' מ"מ נ"ל דקושייתו על דברי התוס' מגמ' דקידושין לאו כלום הו ואינו שינוי דחיקא רק רויחא כפתחו של אולם. דמה דמתמה שם הש"ס מכלל דת"ק סבר דאפילו מד"ש פטור. וכן מסיק דפשיטא דחייב בדינא זוטא ולכאורה מהיכן פשיטא לי' כ"כ אחר שיש סברא דברי רב ודברי תלמיד וכו' וסבר שלא ישמע לו אלא ע"כ משום דפשיט' דלא ינקה [עי' סוף תשובה קפ"ד] דמ"מ בא תקלה לחבירו על ידו (וגדולה מזו כ' שו"ת מהרי"ו קכ"ה מי ששלח שליח ונהרג צריך משלחו תשובה ומייתי ראיה מאגדת חלק יעו"ש והרב בב"ש ד"ע כ' הדבר הזה ג"כ בטעמי' ונ"ל דאישתמיט מיני' דברי מהרי"ו דקדמיה וע"ע שו"ת מהר"ם לובלין סי' מ"ד] והוא כבפ' ד"מ דנ"ה ע"א וכתבו רש"י על ואת הבהמה תהרגו ק"ו לאדם הגורם תקלה לחבירו. ועוד דמ"מ עבר על לפני עור וגו' ומצד זה פשיטא דחייב בד"ש אף שאין בא לו נזק לאדם (ולפי זה גם דינא זוטא דשם הוא על שהכשיל חבירו ופטור מד"א וחייב בד"ש דבב"ק ע"כ נאמר פטור מדינא רבה וי"ל אף דבהא לא מיירי בב"ק רק בגרם נזק חשבו הש"כ לדוחק. ומ"מ אני קוהה לפרש כך בגמ' דקידושין דדינא זוטא על גרם תקלה לחבירו דרש"י שם לא פי' כן רק על הגרם של ההריגה וא"כ ה"ה ה"נ גרם הנזק ור"ל דגורם ה"ל בדינא זוטא כאלו הוא עשאו ונ"מ טובא דאם גרם שהכהן יטמא למת לא שייך לחייבו אפי' בדינא זוטא כי הוא אינו מצווה ובכה"ג גבי נחש שלא נצטוה שלא לאכול לדעת ומ"מ מצד גורם תקלה חייב א"נ אם שילם לה שגרם לו ההיזק וק"ל וכן גם מה דתמה הש"ס מכלל דת"ק אפי' מד"ש ע"כ גם כן ר"ל מצד גרם ש"ד ולא כמי שכתבנו.