חוות יאיר · חלק קס״ו סימן כ״ח

ועוד כתבנו שם במ"ש ג"כ הש"כ שם בשם רש"ל דכל הפטורי' מד"א וחייבין בד"ש אי תפס מפקינן מיני' ושכ"כ הריב"ש. והנה לא הביא הש"כ דברי רש"ל במה שהוכיח כך מדברי התוס' ר"פ הכונס בד"ה כיסוי כסיתיה ואפשר שבכוונה לא רצה להעתיקו מפני שאינו הוכחה כלל כמ"ש וזכרנו בתשובה מתחלת ראובן היה חייב וכו' והיא תשו' מ"ה ופה אוסף לדבר מה שיש לדקדק בלשון רש"ל במ"ש וז"ל בשלמא דקים לי' בדרבה מיני' דחייב הוא וכו' הלכך היכא דלא עבדינן החומרא כגון בשוגג או שלא בהתראה או בזמן הזה נוכל לומר שהסברא נותנת אי תפס לא מפקינן מיני' דהא סוף סוף חייב הוא אבל היכא שגרמא בנזקין הוא ואין בו חיוב וכו'. והנה ניחא לן רישא וסיפא דהמשך לשונו דהחילוק הוא דשם חייב גם בדיני אדם רק דבב"ד לא מחייבינן לי' תרתי ממ"ש כדי רשעתו אפי' בדאין השם המביאו למכות מביאו' לתשלומין כחכמים דפ"ק דמכות ודוקא בדמקבל מלקות בפועל ממש מש"כ בדפטור ע"י שהי' שוגג וכ"ש מזיד ולא אתרי בו הוא פלוגתת' דר"י ור"ל בכתובות פ"ג סוף דף ל"ד וק"ל כר' יוחנן דחייב וכ"פ הרמב"ם הלכות גניבה רפ"ג והכי מוכח בטור סי' שנ"א בח"מ אם באו שני החיובים כאחת וכאשר ביאר שם והוא תירוץ ר"פ בב"מ דצ"א על החוסם את הפרה ודש בה דמייתי רש"ל דאי תפס מהני על אוקמת' דרבא שם. שמעינן מיהא דודאי אם אין כאן מלקות ק"ל דיש חיוב ממון ולא בעינן תפיסה רק הא דק"ל אין לוקה ומשלם היינו ביש עדים והתרא ומזיד ובזמן ב"ה ובזה איירי ההוא סוגיא דב"מ הנז' ועל זה קאי אוקמתא דרבא ועלה כתב דב"ד לא מחייבו לי' תרתי מ"מ אינו יוצא י"ש וכן אי תפיס בעל הפרה לא מפקינן מיני' ובזה שפיר י"ל כמ"ש רש"ל דמשמע מדעת רש"י דתפיס לא מפקינן דאע"ג דק"ל כתירוץ ר"פ מ"מ נקוט מיהא דהסברא כך היא דאי תפס לא מפקינן מיני' ומחלק רש"ל דדוקא שם דיש עכ"פ חיוב ממון רק דנ"מ מכדי רשעתו דלא נוכל לחייבו בתרי רק במלקות לחוד כי ק"ל כר"י דס"ל ממון ומלוקת מלקי לקי. [ע"ל תשובה קצ"ג] כבגמ' כתובות דל"ב ע"ב מ"מ אי תפיס לא מפקינן דדמי למ"ש בגמ' פרק מרובה דע"א ע"א לאו משום דלא מחייב רק דקים לי' בדרבה מיניה מש"כ אותם דפטורין מדיני אדם וחייבי' בד"ש שאין אן חיוב בד"א כלל אי תפס מפקינן.