וקושייתי הי' בלשון זה. בש"ע ר"ס כ"ח בין שהוא לבדו מהמשך לשון הטור והש"ע ודקדוקי הדברים והתנאים מוכח שה"נ בעד אחד שאינו מעיד עובר על לא יגיד וק"ל דבגמ' ר"פ הכונס לא משמע כן דמקשה על היודע עדות לחבירו וכו' דפטור מד"א וחייב בד"ש במאי עסקינן אלימא בי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד וגו' אלא בחד מכלל דבחד אין בו משום לא יגיד. ואין תירוץ של המופלג מספיק לע"ד דאם ניזיל בתר טעמא חזר קושיית הש"ס למקומו פשיטא וע"כ משום דאפשר שלא יהנה לי' דלמא ישבע כ"ש מטעם זה לא דמי תרי לחד. ע"ק אפי' היו שווין לגמרי אין מזהירין ואין עונשין מן הדין כ"ש אם יש לחלק וכ"ש אם פשטי' דש"ס לא משמע כן ואפשר לדחוק ולומר דמ"ש בש"ס אלא בחד לא ר"ל דלא עבר דה"נ עובר רק דלא קשה כולי האי פשיטא דמקשה הש"ס די"ל הוא גופי' קמ"ל דגם חד עובר על אם לא יגיד.
חוות יאיר · חלק קס״ו סימן כ״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.