חוות יאיר · חלק קס״ו סימן ב׳

והוא בגמ' ר"פ הכונס דאמר הש"ס על השוכר עידי שקר ה"ד וכו' אלא לחבריה. והקשה הרב הנ"ל למה יתחייב בד"ש הא ק"ל דאין שליח לדבר עבירה וכ"פ רמ"א בח"מ ר"ס קפ"ב בהג"ה והטעם משום דדברי הרב ודברי התלמיד וכו' וגדולה מזו מה דמסיק שם בגמ' דסד"א דברי רב וכו' קמ"ל ומשמע דלא מצי למימר הכי והלא הכי נקטינן (וכמ"ש בסנהדרין דה"ל לנחש לטעון זה וכדלקמן] דע"כ אין שליח לד"ע. והשבתי לו תיכף במסיבת סעודה שהקשה לי כי היינו ניזונים יחד אצל הקצין מחותנו דודו כהר"ר הירץ וואל דמידי הוא טעמא שם מפני דמצי המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי וכ"כ הסמ"ע שם הטעם מש"כ אם נתן לו שכר על זה מסתמא יעשה [וא"כ פי' קמ"ל לא דחה כלל דדברי רב וכו' במקום אחר רק דפה לא אמרינן הכי. והרב רק"י לבית לוי כנ"ל ה' סי' ל"ג תפס במושלם דגם מ"ש בש"ס כתובות ריש ד"ט מ"ד התם ודאי קים ליה אבל הכי מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל ג"כ שכוונה דעכ"פ נשאר סברת לא קים ליה רק קמ"ל דלא מהני כסברא להתירה ובזה השיג על שו"ת ר"ש דמדינה בא"ה רל"ה יע"ש ואין זה השגה דשם ודאי ה"ק קמ"ל דודאי קים ליה וכבגמ' שם ר"ד יוד וכ"כ טור א"ה וכך סתם הב"י בש"ע א"ה סי' ס"ח דנאמן ושם בגמ' מוכרח כמ"ש דהל"ל אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה לא. קמ"ל ודוק.