חוות יאיר · חלק קס״ד סימן ט׳

מש"כ בדבר המפורש חייב להוכיחן עד הכאה או קללה ואע"פ דגבי אחר נכון להחמיר עד הכאה עי' בספר הקדוש של"ה בראשיתו ולפי עניות דעתי אם ירא וחרד הוא לדבר ה' יוכיח גם אחר הכאה [והכי מוכח במדרש הביאו הרב החסיד בשל"ה ריש ספרו] שהרי אמרו שם למ"ד עד קללה דשאני יונתן אגב חביבותי' לדוד מסר נפשיה טפי כ"ש אגב חביבותי' להקב"ה ומצותיו רק שאינו מחויב יותר אכן בתנאי שסבר שאפשר שנתן אל לבו תחת גערה במבין ועדיין ישמע לו וגם יונתן אחר שקראו שאול בן נעות המרדות דמיני' ילפינן נזיפה וחזר ואמר למה יומת מה עשה ובלי ספק דבריו בנחת היו דרך תוכחה וסבר היה דישמע אליו אביו עדיין דאל"כ לא היה מוציא דבריו לבטלם מש"כ במועד לכלל עבירות ושלא לקבל שום תוכחה עליו ארז"ל מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע מקרא דאל תוכיח לץ ובה מתורץ מה שהקש' החסיד בשל"ה ובקונטריסים הארכתי עוד.