והשבתי שנ"ל להתיר מפני שאחר שהותכו פנים חדשים באו לכאן ולא דמי להא דבסי' קנ"ד ס"ו דאין עושין מתיבה כסא לס"ת וכו' י"ל דלא מקרי שינוי דאפשר לחזור לברייתו כמבואר בח"מ סי' ש"ס ולולי דמיסתפינא אמינא דדוקא אם אפשר להשתמש בו ע"י הדחק מש"כ כשנתקלקל לגמרי שא"א להשתמש בו עוד אזלא קודשתייהו והא דאמר בש"ס ר"פ בני העיר האי תיבות' דאירפט וכו' אין לשון אירפט השבירה לגמרי וראיה בש"ס ספ"ך דשבת לא תצא אשה במנעל המרופט ע"ש וכן נמי גבי חליצה. [וכן עי' בערוך על דאירפט הנ"ל שנתחלחלה] וכן יש לפרש פריסא דבלא הנאמר שם. מש"כ להתיך השלימים צ"ע אי לית ביה משום לא תעשון כן לה' אלהיכם אם אינו עושה ע"מ לתקן או לעשות מהם קדושה עדיפא מיניהו:
חוות יאיר · חלק קס״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.