חוות יאיר · חלק קנ״ט סימן ז׳

וצל"ע דלא היו התוס' צריכים לענין אמתלא רק דמפני שנאת הצרות הגדולה שידעו חז"ל עד שאומר' תמות נפשי עם פלשתים לא חשבינן דבריה כלום לומר שוויה נפשה וכו'. וכל זה לשיטת ר' אלעזר. ור' יוחנן לא ניחא ליה להרבות במחלוקת ומ"מ לא נאדי כלל דהכחשת צרה גרוע וחלוש' מהכחשת שאר עד לעד ודהייני טעמא דר"י ור"ש דאמר לא ינשאו ומ"ש הואיל וזו וזו מודות וגו' אינו רק דלא יאסרו מצד חתיכה דאיסורא הכל כמ"ש לשיטת ר"א דאיך לבדה מחלוקת בין ר"א לר"י חנם רק ר"י ס"ל דאפילו בצרה הכחשת מת ונהרג דוקא לר"מ הוי הכחשה כיון דלא שייך קלקולא לעגן או להתיר שהרי שתיהן באין להתיר עצמן וא"א לומר תמות נפשי עם פלשתים וכ"כ התוספות בפי' למבין בד"ה דכל לא מת אע"פ דלסוגיית ר"א צ"ל גם במת ונהרג דצרה מתכוני' להכחיש בלי טעם מחמת שנאה ר"י לא ס"ל הכי רק דכל לא מת גבי עדות אשה לאו הכחשה הוא ומ"מ דוקא בצרה כמ"ש התוס' ואפי' ר"מ מודה לזה רק בסיפא ס"ל לר"מ דאפי' הכחשת צרה הוי הכחשה כיון הואיל שאין חילוק ונפקותא לאסור ולהתיר בין מת ונהרג.