ולכך שפיר השיב ר' שמחה דאדם שלא מל וכו' דשם אע"פ דג"כ המילה מצד עצמה מותרת מדאורייתא מ"מ אם מקלקל לא הוי מילה כלל ועביד איסורא בידים וחייב חטאת שעשה חבורה שלא במקום מצוה והביא ראיה ממ"ש חז"ל מפני שצריך לבדקן דלא אדחוי הטעם לגמרי וכמ"ש רק דבעוף הנדרס ק"ל להקל מפני דא"א לבוא לידי חיוב חטאת בידים ואין שום חשש קלקול בשעת מעשה והוי רק חשש דרבנן וקלקול הבא זולת מעשיו ודו"ק מש"כ במילה דיש חשש איסור דאורייתא וקלקול במעשיו. ולכן לא כתב ה"ר שמחה ראיה מגוף הדין דאין מלבנין את הרעפים והוא מפני דס"ל טעם הדבר שם מפני שצריך לחסמן כמסקנת הש"ס וכמ"ש הרא"ש לכן נקט רק עמ"ש מפני שצריך לבדקן ר"ל במידי דאורייתא צריכין אנו לחוש לטעם ההוא כי לא נדחה כלל.
חוות יאיר · חלק קנ״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.