חוות יאיר · חלק קנ״ח סימן ל״ט

וא"ל דמוכח מפרק ר"א דמילה דקל"ג ע"ב דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת ומ"מ י"ל דשם מתקן הוא. ויעויין בדברי בעל המאור בפ' ר"א ובדברי הרמב"ן בס' מלחמות והדברי' ארוכים ועמוקים וצ"ע היטב. חדא ועוד קאמינא גם לפי דעת הפוסקים שפסקו הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב היינו דוקא היכא דאית ביה תיקון קצת אבל היכא דליכא תיקון כלל כגון קלקול במילה אף ר"ש מודה דפטור וע' בתוס' פ' האורג ובפ"ק דכתובות ובפסחים פ' אלו דברי' עלה מ"ג ד"ה ולמ"ד כו'. וא"כ הוא שהמקלקל במקום שאין בו תיקון כלל אינו חייב חטאת א"כ אין מקום למה שרוצה מכ"ת לחלק לדעת רבינו שמחה בין ליבון רעפים ועוף הנדרס בי"ט ובין מי שלא מל מעולם שאסור לימול בשבת. גם מת"ה בפי' רש"ה משמע לע"ד שלית ליה דטעמא דרבינו שמחה הוא משום דאחמירו ביה באשר ששייך בו חיוב חטאת דאם נאמר שטעמא דר"ש הוא שמחמיר במי שלא מל מעולם יותר מבעוף הנדרס היא משום דבמי שלא מל מעולם איכא חששא דחיוב חטאת משא"כ בעוף הנדרס א"כ ע"כ ס"ל לר' שמחה מקלקל בחבורה חייב ובת"ה לא משמע כן שכ' וז"ל אע"ג דכפ' ר"א דמילה משמע קצת לפום ריהטא כדפסק י"ד (ר"ל שאין לאב לימול בשבת אם יש אחר שיודע לימול) כו' דאי לא מל מעולם א"כ למה מל בסוף הא אסור בכה"ג כמ"ש לעיל בשם המרדכי (היינו דעת ר"ש הנ"ל) משמע מדבריו שדברי רבינו שמחה הם יתד קבוע ומונח קיים וליכא מאן לפליג עליה ואם איתא דטעמא דר"ש הוא מיוסד על יסוד דמקלקל בחבורה חייב א"כ על כרחינו ר"א הלוי שהביא הי"ד לית ליה הא דרבינו שמחה שיסודו של הפסק דר"א הלוי הוא מה דס"ל כר"י דמקלקל בחבורה פטור כמ"ש הת"ה באריכות א"כ על כרחינו יש פלוגתא בין ספק דרבינו שמחה ובין פסק דרא"ב ודו"ק.