ממילא זכינו לדין שלישנא בתרא דאית ליה הטעם משום חיסום לית ליה טעמא דבדיקה ואין לומר אע"ג דמוכח דאיכא דאמרי לית ליה האי טעמא קמא דאל"כ קשה מ"ב מ"מ דלמא ריש לקיש אית ליה תרי טעמא ביחד כי אין זה סברא לחלק בין ר"י לר"ל אדרבא יש לנו להשוות דעתם כל מה שנוכל כמו שכתבנו לעיל ממילא שפיר איפשטא האבעיא מדברי ר"ל לפי סברת הרא"ש. ובזה אזדא נמי תמיה השלישי' שתמה מהררש"ל וז"ל ועוד הא ר' ירמיה מוקי מתנית' משום לחסמן ואפ"ה קמבעיא ליה כו' עד כאן לשונו. ולפי דברינו ל"ק מידי כי ס"ל להרא"ש ודאי כן עלה על דעתו דר' ירמיה שלא ידע לישנא קמא ולא אוקמתי' דר"ל מאן דאית ליה משום חיסום אפשר לומר דאית ליה נמי משום בדיקה.
חוות יאיר · חלק קנ״ח סימן ל״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.