ונלע"ד שס"ל להרמב"ם אע"פ שאבעייתו דר' ירמיה לא נפשטה במקומה פ' המביא נפשטה במקום אחר [ע' סמ"ק דמצינו בכה"ג טובא בש"ס לכן מ"ש רבינו לקמן ואין להקשות וכו' ל"ק ועי' בתוס' מס' יומא די"ט ע"ב ובב"ק דפ"ו ע"ב ובמלחמת ה' פ' ג' דברכות. ומסברא זו כתב הרב הגדול בשער אפרים סוף תשובה נ"א דכ"ג ע"א שנגלה לו רז טעם על מ"ש הרמב"ם בזרק לה גט לרשות' ועבר כל רשותה וכו' אינה מגורשת שנתחבטו בזה גדולי הקדמונים דהל"ל ספק מגורשת כדרכו אחר שהוא איבעי' דלא איפשיט' בב"מ וכתב הוא דטעם הרמב"ם משום דס"ל דנהי דשם לא איפשיט' מ"מ מוכח ממ"ש הש"ס בזבחים דכ"ה ע"ב את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי וכו' וה"ל כאיפשטא לדעת הרמב"ם דפסיק בכל את"ל.
חוות יאיר · חלק קנ״ח סימן כ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.