ונ"ל דבפני רבים ליכא מאן דשרי דגם התוס' לא כתבו להקל בדרבנן רק בצנעה דלא אמרינן בי' כל מקום שאסרו וכו' רק במידי דהחשד הוא מאיסור דאורייתא והא דאמרינן שם כתובות דם שבין שיניו מוצאו ופי' רש"י דליכא מאן דחזי לי' ר"ל דא"א בו כלל חשד בשום פנים ודוק ומצד עצמו היתר גמור הוא ודם שעל הככר גוררו דיש בו מצות פרוש ואין ענין לטעם חשד כבפרק דם שחיטה אם לא בדם אדם שכנסו וצ"ע ב"ש דצ"ב ע"ג שהשיג על רש"י הן במ"ש בשמו דליתא הן במ"ש דלא נאסרא דם אדם מפני מראות עין רק בדפירש הן אמת דבש"ע ס"ס פ"ו ובת"ח סוף כלל ס"ב משמע כך (ע"ע שו"ת רש"ל ע"ב) מ"מ בסוגיא דגמר' לא משמע כן רק דאסור מפני מראות עין ובכינסו תליא.
חוות יאיר · חלק ק״נ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.