ומ"מ אם ישראל שיש לו עץ מונח על שפת הנהר נראה לי דמותר אפי' לומר לגוי ליקח בהמותיו להביא לו עצו לביתו אע"פ שיודע שאין לו לגוי רק סוס ושור ויקח שניהם כי אין היהודי נהנה מגוף האיסור והוי בעבודתי' טרוד לצורך עצמו ואפי' אומר לגוי בפירוש קח סוסך ושורך והביא לי עץ או סחורה ממקום פלוני ולא דמי לנותן בהמתו לגוי להרביה או אומר לו חסום פרתי ודוש בה דאסור. דאע"פ שהגוי עושה לצורך עצמו ולהנאתו שרי כבסי' רצ"ח הנ"ל כבר פי' הש"כ שם דהיינו בשגוף הדבר של גוי מש"כ כשהוא של ישראל וה"נ י"ל הרי העץ של ישראל וא"כ הי' מקום לומר דאע"פ שהגוי לצורך שכרו עושה אסור מ"מ לא דמי דשם שהישראל מקבל הנאה בדידיה מגוף האיסור דבהמתו נסתרסה או נרבעת או נחסמת ודשה תבואתו מש"כ פה דהנאתו הוא הבאת מטלטליו הן שיהי' ע"י פרות או סוסי' או שוורים או כלאים. ואע"פ שמצוה שיקח סוס ושור שלו מפני שיודע שאין לו זולתם לא מקרי נהנה מן האיסור ודוק כל זה עלה מצודת עיוני ורשת עניית דעתי:
חוות יאיר · חלק ק״נ סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.