חוות יאיר · חלק קמ״ז סימן י׳

אכן אם יאמר זה הדיין היחיד אפי' כבר אמר דעתו וגם חביריו שכנגדו כבר רבו עליו שנתן אל לבו דבריהם והוא מסופק בדין מצי להכריח בזה חבריו שיוסיפו דיינים כדין אחד אומר איני יודע מעיקרא אף שמכוער הדבר ועל כיוצא בזה נאמר ויראת מאלהיך מ"מ אין השנים יכולין לגמור הדין דאע"פ דמסקנת הש"ס דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי ואי אמר בתר הכי טעמא לא שמעינן ליה ע' ספ"ק דסהדרין די"ז ע"א ולפי זה היה נראה לומר דה"ה בהיפך אם אמר כבר דעתו תו לא מצי למימר איני יודע ולכאורה כ"ש הוא כי דרך דבר המסופק עומד להתברר בעיון ולא בהיפך שבא ע"י טעות ושגיאה רק שמדברי הרמב"ם מוכח ומבואר דהאי גמר' שזכרנו מיירי דוקא בדיני נפשות אבל בד"מ מצי למיהדר זה שאמר איני יודע לומר דעתו וכך הסכימו כל הפוסקים וכ"כ בש"ע סי' י"ח (שמוכח כך) וא"כ ה"ה להיפוך דאם אמר דעתו מצי למיהדר ולומר אני מסופק והסברא מסכמת לרמב"ם כי יותר רחוקים הקצוות זה מזה ממרחק מן הקצה לאמצעי ונקל יותר להאמין שיפול ספק בדבר אחר שהיה נראה לו ברור ממה שיתהפך דעתו מקצה לקצה.