חוות יאיר · חלק קמ״א סימן ד׳

ודוקא במידי דחבירו לא פשע כלל חיישינן בכה"ג ואמרינן מוטב וניחא לת"ח ליעבד איסורא זוטא וכו' ומ"ש מוטב שיהיו שוגגין וכו' ג"כ חבירו לא פשע שהרי שוגג הוא עתה ועוד מאחר דידע שלא יקבל תוכח' ממילא אין מצוה כלל להוכיח' כי תכלית התוכחה הוא להחזיק חבירו למוטב ומ"ש שאין בנו כח וכו' היינו לענין עמידת בעלי דינים ועדים דאין בזה ביטול מצוה כלל במ"ש ועמדו שני האנשים ואינה רק אסמכתא כמ"ש הסמ"ע וע' מ"ש מהר"ם שנהגו (ונ"ל ראי' למנהג מ"ש אלמלא תודה אתה וכו' ובעי למימר דבעל אגרוף הוי ונלמד עוד ממסקנא דמטיל מלאי וכו' דאפי' על חשש מניעת ריוח דת"ח כ"ש על גרם היזק ממונם רשאים למנוע מלנדותו) להקל מלמחות בעוברי עבירה טעמו בצדו מפני חשש סכנה של המוחים [כ"ש של הציבור עשו"ת מהר"ם מלובלין קל"ח] לא מחשש קלקולם של בעלי עבירה ומ"ש לא כיהושיע בן פרחיה וכו' היינו מפני שהגדיל לעשו' עמו להחכימו בפרסום גדול ולא היה חייב נידוי בההוא עובדא שאמר ההוא אכסניא עיני' טרוטות וע"ש.