חוות יאיר · חלק קל״ט סימן ו׳

ולא אוכל מלט מלהודיע למר מה שנתקשיתי באותו סוגיא דפ' נגמר הדין בדין קבורה ובמה שדברו הפוסקים בו. הא' במ"ש שם במשנה כל המלין את מתו עובר בל"ת וצ"ע נהי דמרבינן שאר מתים מיתור מלת תקרבנו מ"מ ריבוי זה לא ה"ל רק עשה ומנלן לא תעשה. ודוחק לומר דסמיכי יחד לא תלין כי קבור תקברנו ואמרינן כל שהוא בקבור ישנו בלא תלין כמו שיליף בש"ס מס' פסחים דמ"ג ע"ב בכה"ג דנשים חייבות באכילת מצה דדרך הש"ס לפרש זה ולא לסתום. אף כי היקש כזה לחייב הוא זר בש"ס אף כי לפטור עצמו מספר והארכנו בזה בספרינו מ"ק בג"ה. שנית במ"ש הרמב"ן והטור י"ד ר"ס שצ"ב שאם נתנו בארון [עי' תשובה ר"ג] ולא קברו בקרקע עובר על הלנת המת וק"ל דבגמ' יליף זה מיתור דתקברנו והלא כבר למדנו מזה שגם כל המתים ישנם בלא תלין כבמשנה ואין לנו לומר תרתי שמעית מיני' רק במקום שאמרו הש"ס ושיש לכל א' רמז ואיזה יתיר והארכנו גם בזה בספרי מ"ק בג"ה.