נקוט מיהא דא"צ דעת אמו רק גילוי דעתו וראי' מהא דק"ל הדר בחצר חבירו אע"ג שהוא גברא דלא עביד לשכור דירה אם הבית קיימא לאגרא חייב לשלם שהרי חסרו ממון בדלא א"ל דור בחצירי ש"מ מיהא דתלי הכל בדעת זה שחסרו חבירו לא בדעת חבירו שחסרו. ואע"פ דקש"ל דלמה דק"ל כיבוד אב משל אב רשאי למונעו בכח ולצער אביו אם בא לזרוק ארנקי של בן לים וא"כ אם זה הבן אין רצונו לעשות לפנים משורת הדין ולזון אמו משלו הי' לו להגיד לאמו ושלא לחשוש לצערה דמפני דדעת הבן ליטול דמי מזונות אף בלי שיודיע לאמו והוא האמת כמו שבארנו לא רצה לצערה חנם ואפשר דע"כ אע"פ שחלקה נכסיה בשטרות וקיבל זה הבן ק"ס ונתן לה ת"כ לקיים דבריה אם יש לו שום מיגו נאמן לומר שלא הי' לבו שוה לפיו וכדי שלא לצערה עשה בקשתה ונהי דסברת נחת רוח לית' רק באשה לבעלה מ"מ הוי כהכרנו באונס דא"צ מודעא. עי' ח"מ סי' רמ"ב. ועוד יש לחלק בסברות נכונות וברורות.
חוות יאיר · חלק קל״ד סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
