חוות יאיר · חלק קל״ד סימן י״ג

מכ"ש ואצ"ל אם גילה זה הבן דעתו לפני עדים אף שלא בפני אמו בחייה ואמר דמשעה ראשונה שבאתה אליו לא עלתה על דעתו לזונה חנם מאחר שיש לה כסף וש"כ אע"פ שבההוא שעתא דאמר הכי כבר זנה כמה שנים לא אמרינן דאשתני דעתו [פי' ולא יטול לשעבר] דמהיכא תיתי לן לומר כן ומאי דשתק ולא אמר מעיקרא שערי תירוצים לא ננעלו ומצי למימר כי סבר הי' שמעצמה תפרע לו או תעשה לו בטחון מספיק שיטול דמי מזונותי' לאחר מותה או דעד כאן סבר הי' בפשיטות שיטול דמי מזונותי' אחר מותה ועתה נפל החשש במחשבתו או אחר הגיד לו דיש לחוש או שהרגיש באמו שתבקש ליתן אשר לה בחלוקה ע"י שטרות לבנים חלק כחלק וכל בכה"ג מהימנין לי' אם מוחזק או יש לו מגו והוכיח סופו על תחילתו בסברא המסייע דאין דרך בני אדם לעשות מה שאינו מחויב דרך ויתור בממוני' אף נגד אמו וכ"ש נגד האחים (אע"פ דמסקנת גמרא דטבא הוי בישא גם מקשי הש"ס אכשיר דרע דמשמע דדרך עולם להוסיף רשע מ"מ לומר למפרע שעשה לפנים משורת הדין אין לנו ואף כי אמר לעדים לא תפיקו לכו שותא מהני ותבא עליו ברכה שלא להקניט אמו ולא צריכנא לדבריו רק לגילוי מילתא אף כי האמת לא צריכנא לדבריו כלל וכמ"ש. ואפי' לא ידעה אמו דבר ממה שאמר זה לפני עדים מהני שגם מי שפרנס יתום ויש להיתום דא"צ לשלם הטעם מבואר בספר התרומות וז"ל לפי שלא א"ל אוציא עליך משלי בתורת הלואה לא נתן לו אלא לג"ח כמ"ש במי שהלך בעלה למה"י וכו' דשם ודאי לאו דוקא אמר לו דה"ה בפני עדים דמי לא עסקינן גם ביתום קטן דבפניו כשלא בפניו דמי אלא ע"כ ר"ל שגילה דעתו (האמנם מה דמסיים שם דה"ל כמי שהלך בעלה למה"י וכו' צ"ע דמי דמי דהתם אין לאשה כלום בלא בעלה מש"כ ביתום זה. ועוד גבי יתום הטעם משום דלא נתכוון רק לג"ח מש"כ גבי אשה דהטעם משום דמצי הבעל למימר אלו לא זנית אתה היית' דוחקת במזונותי' ומספקת ממעשה ידיה.