חוות יאיר · חלק קכ״ט סימן ב׳

וע"ק דאמר שם אפי' כפתוהו על העמוד יכול להתיר נדרו איך יתכן מלקות כלל דחמירא כמיתה בנודר ועבר הלא ודאי יתיר נדרו ויפטור. ובכה"ג הקשו התוס' בגיטין פרק השולח דל"ג דנזיר אמרי לוקה הא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירתו והוכיחו מה דלא אמרינן בכה"ג התראת ספק משום דמוקי ליה אחזקתי'. ואינו ענין למה שהקשינו אכן מהרש"א בחידושי הלכות הקשה היכן מצינו נזיר לוקה דודאי ישאל על נזירתו ותירץ הרב ההוא מהרש"א שם דודאי כשיודעים בו שעבר תורתו במתכוין החכם לא יהיה נשאל לו כדי שלא ילקה וקשיא לי דה"ל לרש"א להרגיש דהיכן מצינו בכל נודר דלוקה ומה שתירץ שהחכם לא יהא נזקק לו מי יגיד לחכם שעבר ואם יבא לחכם שכבר ידע ולא יזקק לו ילך אצל אחר והלא אינו מחויב להגיד לחכם טעם שיניחנו להתיר רק הנדר והסיבה כמבו' בי' רל"ח ועוד דיניח להתיר נדרו מג' ארחי ופרחי הדיוטות שאינם יודעים. ועל זה השיב ה"ה המופלג דאין התרה לג' הדיוטות שיש יחיד מומחה והשבתי לו שאין זה מספיק דילך למקום שאין חכם גם הגדתי שלא ברירא לי דא מלתא שבמקום שיש חכם אין ג' הדיוטות יכולין להתיר ועל זה שלח אלי הרב הנ"ל גמרא דמס' בכורות והראני גמ' ערוכה ספ" דבכורות.